יחסי ציבור על כוס קפה חן קרופניק

נכון שיש לי משרד אבל הוא דורש יציאה מהבית ולא תמיד בא לי או יש לי כוח. תוסיפו לזה שני ילדים וימים חמים/קרים מדי ואני עובדת רוב הזמן מבית אלא אם כן יש פגישות בחוץ או טלפונים חשובים במשרד. זה לקח זמן אבל הבנתי שלעבוד בסלון/בפינת האוכל פחות נוח לכולם והחלטתי לעצב לעצמי פינת עבודה. לפני כמה ימים החלטתי שאני צריכה לעצב אותה בהתאם בכדי לעשות הפרדה כמו שצריך בים הבית לפינת העבודה,   " כדי שתהיה הפרדה בין פינת העבודה לחללים אחרים חשוב לשים דגש על בחירה של פינה שקטה לכל שעות היום. אם אין אפשרות לבחור בפינה מבודדת ושקטה לייצר הפרדה עם וילון או מחיצה ניידת. בחללים ממש קטנים אם יש נישה כלשהי בקיר ואפשר לנצל אותה   עבור שולחן מתקפל שנפתח בעת הצורך זה מושלם" כך ייעצה לי ג'ודי מעצבת פנים ומתמחה בהום סטיילינג. אז כבר לקחתי ממנה כמה טיפים לכל מי שרוצה לעצב פינת עבודה בבית: שולחן וכיסא: חשוב לבחור שולחן שנוח לעבוד איתו מבחינת גובה, עומק ומשטח. צריך מספיק מקום לרגליים, ומקום לכל הניירת, המחשב הנייד וכל דבר נוסף שתצטרכו. אם מדובר בעבודה רק עם מחשב

לפעמים אני ממש רוצה לעבוד, כולי אנרגטית ומוכנה לעבודה- השולחן נקי ומסודר, הכנתי את הכל אבל, אני תקועה. לא יודעת מאיפה להתחיל ואיך להמשיך ומרגישה חסרת אונים. לכל אחד מאיתנו זה קורה בשלב כלשהו או אחר בעבודה שלו ומרגיש שהוא לא מתקדם, או לא מתקדם מספיק מהר. אז מה עושים? מתחילים לחפש מקורות השראה. לפעמים יום שלם של מעקב אחר אנשים אחרים, סיבוב בחוץ, קריאה- יכולים לפתוח את העיניים ובגדול. חשוב להקדיש לזה זמן ולא בדוחק, וגם לקחת אתכם דף או מחברת או פנקס ועט בשביל לכתוב את הרעיונות. אפשר גם לצלם בשביל לזכור . קריאת ספרים –  קריאה פותחת את הראש ומרחיבה את הידע וידע כאמור הוא כח. מלבד העובדה שהיא מלמדת אותנו דברים חדשים, מכניסה לחיינו דמויות וסיפורים שמעוררים את הדמיון ואת החשק ליצור. ועם החשק בא התיאבון 🙂 טיול בחוץ או נסיעה ברכבת – אנשים וסיטואציות עוזרים לפתח רעיונות. צאו לטיול רגלי בחוץ, לחדר כושר, לנסיעה קצרה ברכבת. תסתכלו מסביב ותופתעו לראות כמה תגלו . (רק מלכות לרכבת שתגיע אני כבר כותבת ארבעה פוסטים שונים!) סיעור מוחות – תיפגשו עם מכרים שלכם או אפילו מכר אחד שע

בתור ילדה תמיד חיכיתי ליום חלוקת התעודות. לא חוכמה גדולה שכן היתי תלמידה מצטיינת, פעילה חברתית, תמיד ידעתי שאקבל ציונים טובים ומילים שנעים לקרוא מהמורה. בתור מתבגרת כבר הבנתי את הקטע וידעתי שהתעודה לא בדיוק משקפת את המאמצים שלי שכן היו מקצועות שאהבתי יותר ופחות אבל גם במקומות שהשקעתי לא תמיד הצלחתי כמצופה, ומה לעשות שהיתי (ועודני) נערה תזזיתית ודברנית שלא מצליחה להתמקד למראית עין אבל בעצם סופר מסודרת בראש? אז ההערות היו בהתאם, ולא תמיד שיקפו את מי שהיתי וכמה שניסיתי. אפילו בצבא היו תעודות- בקורס מדריכות הינו מעבירות שיעורים לדוגמא ואז הינו מקבלות סוג של תעודת הערכה עם נקודות לשימור ולשיפור. אחד הדברים שאני זוכרת לטובה הוא שהנקודות לשימור תמיד באו קודם- כדי קודם כל להעלות את הביטחון העצמי ולהחמיא. והנה אני אמא והתעודות של הילדים לא ממש מעניינות אותי. אני יודעת מה יש לי בבית וכמה הם יכולים ומתי הם משקיעים ומתי הם לא- והתעודות לא לגמרי משקפות. זה שהבת שלי היא קופי פייסט אני זה ידוע. זה שכותבים לה "אינך..." ו "אינך..." זה לא מה שיעזור לקדם ילדה בת 9 שעו