רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוקטובר, 2019

90% מהעבודה זו הקשבה

תמונה
אני מגיעה לפגישה אצל שלומית שהיא מטפלת הוליסטית ומתקשרת.  האמת היא שאני מגיעה כנותנת שירות והיא כלקוחה אבל תמיד כשאני אצלה מתהפכות היוצרות והיא הופכת להיות המטפלת ואני הלקוחה- המטופלת. התכנסנו בכדי לעבוד על סרטונים שלה (תעקבו בפייסבוק שלה י היה מהמם!) אבל איך שאני מתחילה לדבר היא משתיקה אותי ואומרת לי שאני לא קשובה, לא רגועה ולא מפוקסת.  וככה אי אפשר לעבוד!  אז מה עושים?  טיפול! היא מבקשת ממני לנשום עמוק, להישען אחורה ולעצום עיניים.   לאחר מכן היא מבקשת ממני להתרכז במקום שכואב לי ומציק לי הכי בגוף ואני עונה שזה הכתפיים. "איך מרגיש הכאב הזה?" היא שואלת. ואני עונה לה שזה מרגיש כמו סלע ענקי שיושב לי על הכתפיים ודוחף אותי למטה. ומה הסיבה לכאב? לצוואר תפוס וכתפיים כואבות?  לחץ!!! אני בלחץ! "ממה את בלחץ?" היא שואלת, ובראש שלי עוברות הרבה מחשבות והמון סיבות ואני חלק עונה אוטומטית- שדורי מסתדר בלעדיי, שאני בהתחלה של זוגיות שנראת מעולה ואני מפחדת שתהרס, שהעסק שלי קצת רדום החודש (כמו של כולם אבל אני לא מאמינה בצרת רבים חצי נחמה...) אב

אנגלית זה נכס

תמונה
בגיל חמש נסענו לשליחות לארצות הברית. עד אז גדלתי בישראל וכמו כולם דיברתי בעברית. בבית ההורים לימדו אותי ואת האחים שלי מילים באנגלית להתנהלות בסיסית ואת השאר למדנו כשהינו שם. גם מסיפורים, גם מקטעי וידיאו מהתקופה רואים ושומעים אותי ואת אחיותיי ואחי מדברים אנגלית שוטפת במבטא אמריקאי כבד ואת ההורים שלי- אמנם מדברים אנגלית למופת עם אוצר מילים נרחב, אבל עם מבטא ישראלי.  ככה זה בכל דבר אבל בעיקר בשפות- ילדים לומדים מהר והידע הזה נטמע בהם. כשחזרנו לארץ ההורים שלי המשיכו להשקיע באנגלית שלנו שלא נאבד את הנכס החשוב הזה שרכשנו- דיברנו אנגלית בבית, צפינו בסרטים ללא כתוביות וקראנו ספרים באנגלית. כך גדלנו והמשכנו לדבר אנגלית ממש כמו כשגרנו בארצות הברית.   בבית הספר בזמנו התחילו ללמד אנגלית בסיסית מכיתה ד' ואני כבר היתי הרבה מעבר. בעצם, עד הלימודים הגבוהים כולל- כלל לא היתי צריכה ללמוד או להיבחן באנגלית פשוט כי זו כבר היתה שפת אם שלי ממש כמו עברית. השפה הנוספת הזו, שהיא השפה השלישית המדוברת ביותר בעולם (אחרי סינית וספרדית) היא סופר חשובה שכן רוב העולם המערבי מתנהל באנגלית , והיום

מה בין היותי עצמאית לבין חודש המודעות לסרטן השד?

תמונה
בתור עצמאית אני עובדת רוב הזמן לבד. רובנו האמת. גם אם את חברה בקבוצת נטוורקינג כזו או אחרת או מדי פעם קופצת לעבוד בחלל משותף את עדיין רוב הזמן לבד. מעבר לעבודה לבד- את סוג של One woman show את אחראית על הכל בעסק שלך! על השיווק והמכירות, על הפרסום והמדיה החברתית. סביר להניח שגם את זו שעונה לטלפונים ומוכרת בירידים הולכת לפגישות ומעבירה או עוברת הרצאות...   יש לזה הרבה יתרונות ויש לזה גם לא מעט חסרונות. ואיך זה קשור לחודש העלאת המודעות לסרטן השד? א.       כי אני אישה. וזה נושא סופר חשוב. (אני עצמי נבדקת פעם בשנה אצל כירורג שד מגיל 30) ב.       כי אני עצמאית. ובתור עצמאיות בעלות עסק קטן או בינוני אנחנו נוטות לחשוב שאנחנו לא יכולות לתרום מעבר לתרומה אישית חד פעמית וזה לא נכון. זה סופר חשוב שנתרום- בעיקר לנשים ובעיקר בנושאים כאלה. מתוך הנתונים באתר של עמותת אחת מתשע: סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים – מדי שנה מאובחנות בישראל כ-5,000 חולות חדשות .  מידי שנה באוקטובר נצבע העולם בורוד והנושא עולה על סדר היום . אם עברת את ג