רשומות

לעשות מהלימון פאי לימון מושקע (או איך להתמודד עם המשבר)

תמונה
אין ספק המגפה שפקדה אותנו וההוראות שמתווספות בכל יום גורמות ללחץ, חרדה וגם הפסד עבודה אצל לא מעט עסקים- בעיקר עצמאיים. נכון, לא להכל יש פיתרון- ורובנו נספוג מכה כלכלית קשה והפסדים אבל אפשר להיכנס ללחץ ואז להביא את עצמנו להפסד כלכלי גדול יותר, או להתמודד עם המצב- עד כמה שניתן. מעצם היותי אופטימית אני בוחרת להתמודד עם המצב ולא לעשות מהלימון לימונדה אלא לאפות ממנו פאי לימון מושקע. ומתוקף היותי כזו שאוהבת לתרום כמה שיותר מהידע שלה, מהיכולות שלה באופן קבוע בכלל ובמצבים שכאלה בפרט- הנה כמה טיפים ועצות לכל מי שיש לו עסק קטן ורוצה לדעת איך לצלוח את התקופה הקרובה. תעשו סדר בניירת ובנתונים: נכון, זו לא חוכמה עכשיו לבוא ולהגיד לכם שהיתם צריכים לעבוד במסודר ולעבוד קדימה כשהמצב כבר כזה. אבל זו כן חוכמה ללמוד לקח ולעשות סדר מעכשיו. שבו על כל הניירת שלכם הוצאות והכנסות ובדקו את שלושת החודשים האחרונים לעומת שנה שעברה, השוו רבעונים, בדקו שכל הנתונים נכונים ושלא שכחתם להעביר אף ניירת לרואה החשבון. עברו על התשלומים, בדקו שהכל שולם, ערכו רשימת גבייה, וסדרו את הניירת קדימה לרבעון הקרוב. עברו על

קסם של עוגייה

תמונה
הרבה דברים למדתי במהלך חיי הבוגרים, ואף פעם לא הרגשתי שאי מבזבזת את זמני בללמוד עוד משהו ולהתמחות בעוד תחום. להיפך, מבחינתי ידע זה כוח!  וכל דבר שלמדתי, לומדת ואלמד- יכול לעזור לי בעתיד. כך גם עם לימודיי הקונדיטוריה בהם השקעתי שנים לא מעטות בארץ וגם בחו"ל. אמנם הכי הרבה שאני אופה היום זה לילדים ולמשפחה אבל לפעמים יש אירוע קטן או גדול ללקוח ואני יכולה לסגור לו את הפינה הזו באהבה.  הידע שרכשתי, היכולת שלי לאפות עכשיו מלאי של עוגיות , עוגה וגם מאכלי חגים מיוחדים תמיד בא לטובתי ועוזר לי גם עם לקוחות כך שמבחינתי זה היה שווה כל רגע. בכל פעם שאני נתקלת במישהי או במישהו שעוסק בתחום אני מורידה בפניהם את כובע (השף) כי קל זה לא. זה רחוק מקל. זה חומרי גלם יקרים, זה לבדל את עצמך, זה לדייק בכמויות זה שעות על הרגליים, זה לתמחר נכון ולהרוויח בקושי.... ובכל זאת- הזיק הזה בעיניים של אהבת המקצוע- של הריח הממכר של העוגיות שיוצאות מהתנור, של העיצוב המדויק של העוגה, של הפנים של האנשים המתמוגגים מהטעם- כל אלו שווים את זה! השבוע יצא לי לעשות אייטם למקומון על מוצרים לפורים. א

על הפעם הראשונה

תמונה
בכל פעם שהילדים שלי שואלים אותי שאלה, וזה לא משנה באיזה נושא ובני כמה הם- אני עונה הכי כנה שאני יכולה. כמובן שאני מתאימה את התשובה שלי לנושא ולגיל שלהם אבל אני עונה כמה שיותר מפורט וברור. הסיבה שלי היא ברורה- את המידע הם ישיגו כך או כל- אז לא כדאי שהם ישיגו אותו ממני?  ככה הם גם ידעו שהם יכולים לסמוך עליי כי אני תמיד עונה ותמיד מהימנה, וגם ישיגו מידע אמין ונכון. ככה זה גם בתחום המיניות, תחום בו רוב ההורים דווקא מתביישים או מתפדחים לדבר עליו עם הילדים שלהם. נכון, זה מעט מביך. אני זוכרת את השיחות עם אמא שלי בגיל ההתבגרות.  מצד שני- זה כל כך חשוב!  כמה שזה הביך אותי ידעתי שיש לי מבוגר אחראי לדבר איתו, לשאול ולשתף. ידעתי שאני מוגנת ושלא אעשה בחירות לא נכונות או אעמיד את עצמי במצבים מסוכנים כי אני מקבלת תשובה, מענה, תמיכה והסברים ומודעת למה מותר ומה אסור ואיך לומר לא ולא פחות חשוב- מתי. ואיך זה מתקשר לעסקים? כנות ומתן מידע אמין ונגיש חשוב בכל תחום בחיים וכך גם בתור אשת עסקים.  אני תמיד אומרת את האמת, תמיד עונה ללקוחות- גם אם זה משהו שפחות נעים לומר. אני אומרת א

קפיצה קטנה לחו"ל (אבל בארץ!)

תמונה
כל מי שכותבת מכירה את המצב שנקרא Writers Block (כתוב בלשון נקבה אבל פונה לכולם 😊 ) את ממש רוצה לכתוב, אבל שומדבר לא בא.  את יושבת מול הדף או מול מסך המחשב, חושבת, רוצה... אבל כלום. ריק.  ואז את גולשת ברשת במשך שעות (רבות יותר ממה שהתכוונת) ועולים לך רעיונות ואת בטוחה שהנה- אלו יצילו אותך ואת מתיישבת עם רעיון ומרץ ורצון ו.... מוחקת וכותבת מוחקת וכותבת ומוחקת.. סיוט של כל כותב! אני אישית מוצאת שדווקא כשאני בחו"ל פתאום הראש נפתח, המחשבות רצות בטירוף והרעיונות עולים בלי סוף ואני פותחת את המחברת שלי או לוקחת מפית בבית הקפה ומתחילה לכתוב בלי סוף... (ואחר כך מגיעה ארצה ומנסה לפענח...)  אז זהו. שלא צריך לטוס לחו"ל בכל פעם, ממש לא. לפעמים כל מה שצריך זה שינוי אווירה. ואם כבר הזכרנו חו"ל אז למה לא לשנות לאווירה של חו"ל רק בלי הטיסה...? מכירים את הפרסומות האלה של 'כמו בחו"ל רק במרחק נסיעה מהבית'? אז כזה מקום מצאתי. קרוב לבית, במקום נעים ומזמין, עם חניה.בית קפה שבמבט ראשון נראה בית קפה רגיל לחלוטין ואז עולים למעלה לגלריה...  ופ

שעות מול מחשב, מי יעסה אותי...?

תמונה
העבודה שלי דורשת שעות של ישיבה.  בין אם זה מול מחשב, מול נייד, מול מחברת, בפגישה, בנסיעה...  אני יושבת!  לרוב אני גם כפופה ובאותה תנוחה וכל זה מוביל ל... ניחשתם נכון- צוואר תפוס! עכשיו תוסיפו הקלדה אינסופית, לחץ של עבודה, לחץ של הבית, שינה לא כזו רגועה (בכל זאת שני ילדים וגורה!) וקיבלתם צוואר תפוס מאוד, כתפיים לוחצות והתחלה של דלקת בגידים בידיים. כיף גדול זה לא. גם לא כיף קטן. איזו משחת ריפוי סינית -יפנית -מדינה אחרת מהמזרח- שרק תגידו יש לי.  גם את אלה שהבטיחו שהן מחוללות פלאים וגם את אלה שאומרים עליהן שככל שהן מריחות חזק יותר הן עובדות טוב יותר. הן לא. גם עיסוי רפואי אני עושה פעם בחודש וזה הדבר היחיד שמציל אותי כי את ההנחיות של לסובב את הידיים, לקום מדי פעם להסתובב בבית ולהימתח אני שוכחת כשיש לי מאמרים להגיש, מיילים להחזיר ו25 הודעות ווטסאפ (ברגוע) לענות עליהם.  אז ממש לא התפתיתי להאמין שהאייס ג'ל החדשה של פלוריש -'ארניקר' הוא זו שיעשה את ההבדל. וכמה אני שמחה שניסיתי אותו! ארניקר הוא ג'ל שמבטיח (ומקיים) קירור מיידי והקל

90% מהעבודה זו הקשבה

תמונה
אני מגיעה לפגישה אצל שלומית שהיא מטפלת הוליסטית ומתקשרת.  האמת היא שאני מגיעה כנותנת שירות והיא כלקוחה אבל תמיד כשאני אצלה מתהפכות היוצרות והיא הופכת להיות המטפלת ואני הלקוחה- המטופלת. התכנסנו בכדי לעבוד על סרטונים שלה (תעקבו בפייסבוק שלה י היה מהמם!) אבל איך שאני מתחילה לדבר היא משתיקה אותי ואומרת לי שאני לא קשובה, לא רגועה ולא מפוקסת.  וככה אי אפשר לעבוד!  אז מה עושים?  טיפול! היא מבקשת ממני לנשום עמוק, להישען אחורה ולעצום עיניים.   לאחר מכן היא מבקשת ממני להתרכז במקום שכואב לי ומציק לי הכי בגוף ואני עונה שזה הכתפיים. "איך מרגיש הכאב הזה?" היא שואלת. ואני עונה לה שזה מרגיש כמו סלע ענקי שיושב לי על הכתפיים ודוחף אותי למטה. ומה הסיבה לכאב? לצוואר תפוס וכתפיים כואבות?  לחץ!!! אני בלחץ! "ממה את בלחץ?" היא שואלת, ובראש שלי עוברות הרבה מחשבות והמון סיבות ואני חלק עונה אוטומטית- שדורי מסתדר בלעדיי, שאני בהתחלה של זוגיות שנראת מעולה ואני מפחדת שתהרס, שהעסק שלי קצת רדום החודש (כמו של כולם אבל אני לא מאמינה בצרת רבים חצי נחמה...) אב

אנגלית זה נכס

תמונה
בגיל חמש נסענו לשליחות לארצות הברית. עד אז גדלתי בישראל וכמו כולם דיברתי בעברית. בבית ההורים לימדו אותי ואת האחים שלי מילים באנגלית להתנהלות בסיסית ואת השאר למדנו כשהינו שם. גם מסיפורים, גם מקטעי וידיאו מהתקופה רואים ושומעים אותי ואת אחיותיי ואחי מדברים אנגלית שוטפת במבטא אמריקאי כבד ואת ההורים שלי- אמנם מדברים אנגלית למופת עם אוצר מילים נרחב, אבל עם מבטא ישראלי.  ככה זה בכל דבר אבל בעיקר בשפות- ילדים לומדים מהר והידע הזה נטמע בהם. כשחזרנו לארץ ההורים שלי המשיכו להשקיע באנגלית שלנו שלא נאבד את הנכס החשוב הזה שרכשנו- דיברנו אנגלית בבית, צפינו בסרטים ללא כתוביות וקראנו ספרים באנגלית. כך גדלנו והמשכנו לדבר אנגלית ממש כמו כשגרנו בארצות הברית.   בבית הספר בזמנו התחילו ללמד אנגלית בסיסית מכיתה ד' ואני כבר היתי הרבה מעבר. בעצם, עד הלימודים הגבוהים כולל- כלל לא היתי צריכה ללמוד או להיבחן באנגלית פשוט כי זו כבר היתה שפת אם שלי ממש כמו עברית. השפה הנוספת הזו, שהיא השפה השלישית המדוברת ביותר בעולם (אחרי סינית וספרדית) היא סופר חשובה שכן רוב העולם המערבי מתנהל באנגלית , והיום