יחסי ציבור על כוס קפה חן קרופניק

כל מי שכותבת מכירה את המצב שנקרא Writers Block (כתוב בלשון נקבה אבל פונה לכולם 😊 ) את ממש רוצה לכתוב, אבל שומדבר לא בא.  את יושבת מול הדף או מול מסך המחשב, חושבת, רוצה... אבל כלום. ריק.  ואז את גולשת ברשת במשך שעות (רבות יותר ממה שהתכוונת) ועולים לך רעיונות ואת בטוחה שהנה- אלו יצילו אותך ואת מתיישבת עם רעיון ומרץ ורצון ו.... מוחקת וכותבת מוחקת וכותבת ומוחקת.. סיוט של כל כותב! אני אישית מוצאת שדווקא כשאני בחו"ל פתאום הראש נפתח, המחשבות רצות בטירוף והרעיונות עולים בלי סוף ואני פותחת את המחברת שלי או לוקחת מפית בבית הקפה ומתחילה לכתוב בלי סוף... (ואחר כך מגיעה ארצה ומנסה לפענח...)  אז זהו. שלא צריך לטוס לחו"ל בכל פעם, ממש לא. לפעמים כל מה שצריך זה שינוי אווירה. ואם כבר הזכרנו חו"ל אז למה לא לשנות לאווירה של חו"ל רק בלי הטיסה...? מכירים את הפרסומות האלה של 'כמו בחו"ל רק במרחק נסיעה מהבית'? אז כזה מקום מצאתי. קרוב לבית, במקום נעים ומזמין, עם חניה.בית קפה שבמבט ראשון נראה בית קפה רגיל לחלוטין ואז עולים למעלה לגלריה...  ופ...

העבודה שלי דורשת שעות של ישיבה.  בין אם זה מול מחשב, מול נייד, מול מחברת, בפגישה, בנסיעה...  אני יושבת!  לרוב אני גם כפופה ובאותה תנוחה וכל זה מוביל ל... ניחשתם נכון- צוואר תפוס! עכשיו תוסיפו הקלדה אינסופית, לחץ של עבודה, לחץ של הבית, שינה לא כזו רגועה (בכל זאת שני ילדים וגורה!) וקיבלתם צוואר תפוס מאוד, כתפיים לוחצות והתחלה של דלקת בגידים בידיים. כיף גדול זה לא. גם לא כיף קטן. איזו משחת ריפוי סינית -יפנית -מדינה אחרת מהמזרח- שרק תגידו יש לי.  גם את אלה שהבטיחו שהן מחוללות פלאים וגם את אלה שאומרים עליהן שככל שהן מריחות חזק יותר הן עובדות טוב יותר. הן לא. גם עיסוי רפואי אני עושה פעם בחודש וזה הדבר היחיד שמציל אותי כי את ההנחיות של לסובב את הידיים, לקום מדי פעם להסתובב בבית ולהימתח אני שוכחת כשיש לי מאמרים להגיש, מיילים להחזיר ו25 הודעות ווטסאפ (ברגוע) לענות עליהם.  אז ממש לא התפתיתי להאמין שהאייס ג'ל החדשה של פלוריש -'ארניקר' הוא זו שיעשה את ההבדל. וכמה אני שמחה שניסיתי אותו! ארניקר הוא ג'ל שמבטיח (ומקיים) קירור מי...

אני מגיעה לפגישה אצל שלומית שהיא מטפלת הוליסטית ומתקשרת.  האמת היא שאני מגיעה כנותנת שירות והיא כלקוחה אבל תמיד כשאני אצלה מתהפכות היוצרות והיא הופכת להיות המטפלת ואני הלקוחה- המטופלת. התכנסנו בכדי לעבוד על סרטונים שלה (תעקבו בפייסבוק שלה י היה מהמם!) אבל איך שאני מתחילה לדבר היא משתיקה אותי ואומרת לי שאני לא קשובה, לא רגועה ולא מפוקסת.  וככה אי אפשר לעבוד!  אז מה עושים?  טיפול! היא מבקשת ממני לנשום עמוק, להישען אחורה ולעצום עיניים.   לאחר מכן היא מבקשת ממני להתרכז במקום שכואב לי ומציק לי הכי בגוף ואני עונה שזה הכתפיים. "איך מרגיש הכאב הזה?" היא שואלת. ואני עונה לה שזה מרגיש כמו סלע ענקי שיושב לי על הכתפיים ודוחף אותי למטה. ומה הסיבה לכאב? לצוואר תפוס וכתפיים כואבות?  לחץ!!! אני בלחץ! "ממה את בלחץ?" היא שואלת, ובראש שלי עוברות הרבה מחשבות והמון סיבות ואני חלק עונה אוטומטית- שדורי מסתדר בלעדיי, שאני בהתחלה של זוגיות שנראת מעולה ואני מפחדת שתהרס, שהעסק שלי קצת רדום החודש (כמו של כולם אבל אני לא מאמינה בצרת רבים חצי נח...

בגיל חמש נסענו לשליחות לארצות הברית. עד אז גדלתי בישראל וכמו כולם דיברתי בעברית. בבית ההורים לימדו אותי ואת האחים שלי מילים באנגלית להתנהלות בסיסית ואת השאר למדנו כשהינו שם. גם מסיפורים, גם מקטעי וידיאו מהתקופה רואים ושומעים אותי ואת אחיותיי ואחי מדברים אנגלית שוטפת במבטא אמריקאי כבד ואת ההורים שלי- אמנם מדברים אנגלית למופת עם אוצר מילים נרחב, אבל עם מבטא ישראלי.  ככה זה בכל דבר אבל בעיקר בשפות- ילדים לומדים מהר והידע הזה נטמע בהם. כשחזרנו לארץ ההורים שלי המשיכו להשקיע באנגלית שלנו שלא נאבד את הנכס החשוב הזה שרכשנו- דיברנו אנגלית בבית, צפינו בסרטים ללא כתוביות וקראנו ספרים באנגלית. כך גדלנו והמשכנו לדבר אנגלית ממש כמו כשגרנו בארצות הברית.   בבית הספר בזמנו התחילו ללמד אנגלית בסיסית מכיתה ד' ואני כבר היתי הרבה מעבר. בעצם, עד הלימודים הגבוהים כולל- כלל לא היתי צריכה ללמוד או להיבחן באנגלית פשוט כי זו כבר היתה שפת אם שלי ממש כמו עברית. השפה הנוספת הזו, שהיא השפה השלישית המדוברת ביותר בעולם (אחרי סינית וספרדית) היא סופר חשובה שכן רוב העולם המערבי מתנהל באנגלית , ...

בתור עצמאית אני עובדת רוב הזמן לבד. רובנו האמת. גם אם את חברה בקבוצת נטוורקינג כזו או אחרת או מדי פעם קופצת לעבוד בחלל משותף את עדיין רוב הזמן לבד. מעבר לעבודה לבד- את סוג של One woman show את אחראית על הכל בעסק שלך! על השיווק והמכירות, על הפרסום והמדיה החברתית. סביר להניח שגם את זו שעונה לטלפונים ומוכרת בירידים הולכת לפגישות ומעבירה או עוברת הרצאות...   יש לזה הרבה יתרונות ויש לזה גם לא מעט חסרונות. ואיך זה קשור לחודש העלאת המודעות לסרטן השד? א.       כי אני אישה. וזה נושא סופר חשוב. (אני עצמי נבדקת פעם בשנה אצל כירורג שד מגיל 30) ב.       כי אני עצמאית. ובתור עצמאיות בעלות עסק קטן או בינוני אנחנו נוטות לחשוב שאנחנו לא יכולות לתרום מעבר לתרומה אישית חד פעמית וזה לא נכון. זה סופר חשוב שנתרום- בעיקר לנשים ובעיקר בנושאים כאלה. מתוך הנתונים באתר של עמותת אחת מתשע: סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים – מדי שנה מאובחנות בישראל כ-5,000 חולות חדשות .  מ...

מה הקשר בין הורות בטוחה רגועה ומהנה לניהול משרד? שאלה טובה! ויש קשר הדוק למען האמת.  בואו ניקח אותי לדוגמא: אני אמא לשני ילדים, אני גרושה כך שכשהם אצלי אני מתפקדת בתור שני הורים, אני עצמאית- שזה אולי אומר שאני יותר בבית אבל זה גם אומר שאני צריכה לעבוד יותר לפעמים בכדי להרוויח בהתאם, ולאחרונה הבאנו כלבה גורה הביתה. כאילו שהיה משעמם ורגוע בלעדיה... בשביל שאני אצליח לתפקד במשרד- לנהל את העסק שלי כעצמאית- להגיע לכל המשימות, לדבר עם כל הלקוחות, להעביר הוראות לעובדות שלי ולוודא שהן מבצעות- אני צריכה להיות ממוקדת, מפוקסת, בטוחה ורגועה. אבל אם הילד הביא ארבעה חברים בלי לתאם איתי? ואם הילדה בדיוק עכשיו רוצה יחס ומתחילה לצרוח? ואם אחד מהם עושה לי סצנה בדיוק בשיחת טלפון חשובה או חולה בדיוק לפני פגישה מתוכננת שבועות מראש? מוכר לכם? התמודדות עם אתגרי ההורות היא התמודדות שכולנו עוברים כך או אחרת, וצרכים ללמוד את עצמינו ואת הילדים, לקבל עצות, טיפים ולפעמים הדרכה ממדריכי הורות בשביל שנוכל למצות את ההורות שלנו. וכאן נכנסת לתמונה דורית חרמון. דורית מנחת הורים בעלת ותק וניסי...

אם בעבר כפכפי אצבע היו מיועדים לבית ולמכולת ובמקרה הטוב לשוק- בשנים האחרונות הם נהיו פופולאריים ואופנתיים במיוחד. מגוון צבעים ועיצובים מאפשרים לנעול כפכפי אצבע לכל מקום. השאלה אם אני, שרגילה לעקבים, שעברתי קורס איפור על ידי מאפרת מקצועית בכדי להיראות במיטבי לכל פגישה ולכל אירוע, שיש לי סטייליסטית אישית שאומרת לי מה ללבוש ולאן- שמציגה את עצמי כמנהלת משרד (וכזו אני באמת) האם אני יכולה להגיע לפגישות עסקיות עם כפכפי אצבע? לא מעט פעמים שאלתי את עצמי את השאלה הזו- ולא רק על כפכפי אצבע. אין ספק שנראות זה לא הכל, אבל היא בהחלט חשובה, בעיקר במפגש ראשון.  כמו כן יש הבדל בין פגישה בבית קפה עם לקוחה ותיקה שהיא כבר חברה לבין מפגש עם מנהל משרד אצלו במשרד וגם בין פגישה עם אורח מחו"ל- וגם פה תלוי מאיפה הוא מגיע. אבל נראות, כמו כל דבר- היא שונה בין אדם לאדם ומכיוון שבישראל אין ממש קוד לבוש או הנחיות ברורות מה אסור ומה מותר (בתיכון בארצות הברית לדוגמא היה אסור גופיות, סמלים ולטיולי בית ספר במוזאונים אפילו אסרו עלינו ג'ינס!)אני בכל זאת בעד לכבד את המעמד. וזה אומר- ...