90% מהעבודה זו הקשבה

אני מגיעה לפגישה אצל שלומית שהיא מטפלת הוליסטית ומתקשרת. 

האמת היא שאני מגיעה כנותנת שירות והיא כלקוחה אבל תמיד כשאני אצלה מתהפכות היוצרות והיא הופכת להיות המטפלת ואני הלקוחה- המטופלת.

התכנסנו בכדי לעבוד על סרטונים שלה (תעקבו בפייסבוק שלה יהיה מהמם!) אבל איך שאני מתחילה לדבר היא משתיקה אותי ואומרת לי שאני לא קשובה, לא רגועה ולא מפוקסת.

 וככה אי אפשר לעבוד! 

אז מה עושים? 

טיפול!

היא מבקשת ממני לנשום עמוק, להישען אחורה ולעצום עיניים.  לאחר מכן היא מבקשת ממני להתרכז במקום שכואב לי ומציק לי הכי בגוף ואני עונה שזה הכתפיים.

"איך מרגיש הכאב הזה?" היא שואלת. ואני עונה לה שזה מרגיש כמו סלע ענקי שיושב לי על הכתפיים ודוחף אותי למטה.

ומה הסיבה לכאב? לצוואר תפוס וכתפיים כואבות? 

לחץ!!!

אני בלחץ!

"ממה את בלחץ?" היא שואלת, ובראש שלי עוברות הרבה מחשבות והמון סיבות ואני חלק עונה אוטומטית- שדורי מסתדר בלעדיי, שאני בהתחלה של זוגיות שנראת מעולה ואני מפחדת שתהרס, שהעסק שלי קצת רדום החודש (כמו של כולם אבל אני לא מאמינה בצרת רבים חצי נחמה...) אבל כל אלה הם מקרים בודדים שקשורים ולא קשורים זה בזה. הסיבה האמיתית שאני בלחץ זה שאני כל הזמן צריכה להיות בשליטה ומפחדת לשחרר.

"כי מה יקרה אם תשחררי שליטה?" היא שואלת.

כי אני לא סומכת שדברים יתנהלו כמו שצריך. או שאני מפחדת שהם יתנהלו בלעדיי...

אני גם רגילה לתפקד לבד- ומעבר לזה- אני מפחדת שאם אני אשחרר שליטה, אוריד קצת מהעומס- דברים יסתדרו ואז- איפה התפקיד שלי בכל זה? מי יצטרך אותי....?

ברגע שאנחנו מבינות שזו הבעיה העיקרית היא מדברת אליי ומסבירה לי שאני חייבת לרצות- להתחייב לנסות- לשחרר את השליטה. השנה אני פועלת אחרת! וזה לא אומר לנסות פעם אחת ולוותר ובטח לא להגיד- ככה אני... כזו אני... הפעם אני אומרת- די. אני רוצה אחרת. אני יכולה אחרת.

ברגע שאנחנו מבינות שזו הבעיה ואני מבטיחה לעצמי בקול רם שאני מוכנה לנסות להשתדל לשחרר שליטה השנה לאט לאט ובקטן ובגדול- אז היא מבקשת ממני להודות- כן להודות- לסלע הזה, שהראה לי מה מפריע לי, שהנחה אותי למקור הכאב. להודות לו על זה ולשחרר אותו- להחזיר אותו לבורא ולהגיד לו "קח את זה, לא צריכה את זה יותר, הבנתי במה אני צריכה לטפל."

ואז היא מבקשת ממני לנשום שוב נשימה עמוקה, להצמיח שורשים לכפות הרגליים, לספור אחורה מעשר עד אפס ולפקוח עיניים. לחזור לכאן ועכשיו.

אפילו אני מופתעת מכמה אני רגועה וכמה אני מוכנה להקשיב עכשיו. כי זה, כמו ששלומית כל הזמן אומרת לי- 90% מהעבודה. 

הקשבה אמיתית שמאפשרת עבודה.

ברור שלאחר מכן עבדנו כמו שצריך על הסרטונים שלה (מזכירה לכם לעקוב) ואין ספק שהיתי פנויה לכך הרבה יותר. כי בכדי להצליח- בכל דבר בחיים, צריך קודם כל לדעת להקשיב!