יחסי ציבור על כוס קפה חן קרופניק

אני מגיעה לפגישה אצל שלומית שהיא מטפלת הוליסטית ומתקשרת.  האמת היא שאני מגיעה כנותנת שירות והיא כלקוחה אבל תמיד כשאני אצלה מתהפכות היוצרות והיא הופכת להיות המטפלת ואני הלקוחה- המטופלת. התכנסנו בכדי לעבוד על סרטונים שלה (תעקבו בפייסבוק שלה י היה מהמם!) אבל איך שאני מתחילה לדבר היא משתיקה אותי ואומרת לי שאני לא קשובה, לא רגועה ולא מפוקסת.  וככה אי אפשר לעבוד!  אז מה עושים?  טיפול! היא מבקשת ממני לנשום עמוק, להישען אחורה ולעצום עיניים.   לאחר מכן היא מבקשת ממני להתרכז במקום שכואב לי ומציק לי הכי בגוף ואני עונה שזה הכתפיים. "איך מרגיש הכאב הזה?" היא שואלת. ואני עונה לה שזה מרגיש כמו סלע ענקי שיושב לי על הכתפיים ודוחף אותי למטה. ומה הסיבה לכאב? לצוואר תפוס וכתפיים כואבות?  לחץ!!! אני בלחץ! "ממה את בלחץ?" היא שואלת, ובראש שלי עוברות הרבה מחשבות והמון סיבות ואני חלק עונה אוטומטית- שדורי מסתדר בלעדיי, שאני בהתחלה של זוגיות שנראת מעולה ואני מפחדת שתהרס, שהעסק שלי קצת רדום החודש (כמו של כולם אבל אני לא מאמינה בצרת רבים חצי נח...

בגיל חמש נסענו לשליחות לארצות הברית. עד אז גדלתי בישראל וכמו כולם דיברתי בעברית. בבית ההורים לימדו אותי ואת האחים שלי מילים באנגלית להתנהלות בסיסית ואת השאר למדנו כשהינו שם. גם מסיפורים, גם מקטעי וידיאו מהתקופה רואים ושומעים אותי ואת אחיותיי ואחי מדברים אנגלית שוטפת במבטא אמריקאי כבד ואת ההורים שלי- אמנם מדברים אנגלית למופת עם אוצר מילים נרחב, אבל עם מבטא ישראלי.  ככה זה בכל דבר אבל בעיקר בשפות- ילדים לומדים מהר והידע הזה נטמע בהם. כשחזרנו לארץ ההורים שלי המשיכו להשקיע באנגלית שלנו שלא נאבד את הנכס החשוב הזה שרכשנו- דיברנו אנגלית בבית, צפינו בסרטים ללא כתוביות וקראנו ספרים באנגלית. כך גדלנו והמשכנו לדבר אנגלית ממש כמו כשגרנו בארצות הברית.   בבית הספר בזמנו התחילו ללמד אנגלית בסיסית מכיתה ד' ואני כבר היתי הרבה מעבר. בעצם, עד הלימודים הגבוהים כולל- כלל לא היתי צריכה ללמוד או להיבחן באנגלית פשוט כי זו כבר היתה שפת אם שלי ממש כמו עברית. השפה הנוספת הזו, שהיא השפה השלישית המדוברת ביותר בעולם (אחרי סינית וספרדית) היא סופר חשובה שכן רוב העולם המערבי מתנהל באנגלית , ...

בתור עצמאית אני עובדת רוב הזמן לבד. רובנו האמת. גם אם את חברה בקבוצת נטוורקינג כזו או אחרת או מדי פעם קופצת לעבוד בחלל משותף את עדיין רוב הזמן לבד. מעבר לעבודה לבד- את סוג של One woman show את אחראית על הכל בעסק שלך! על השיווק והמכירות, על הפרסום והמדיה החברתית. סביר להניח שגם את זו שעונה לטלפונים ומוכרת בירידים הולכת לפגישות ומעבירה או עוברת הרצאות...   יש לזה הרבה יתרונות ויש לזה גם לא מעט חסרונות. ואיך זה קשור לחודש העלאת המודעות לסרטן השד? א.       כי אני אישה. וזה נושא סופר חשוב. (אני עצמי נבדקת פעם בשנה אצל כירורג שד מגיל 30) ב.       כי אני עצמאית. ובתור עצמאיות בעלות עסק קטן או בינוני אנחנו נוטות לחשוב שאנחנו לא יכולות לתרום מעבר לתרומה אישית חד פעמית וזה לא נכון. זה סופר חשוב שנתרום- בעיקר לנשים ובעיקר בנושאים כאלה. מתוך הנתונים באתר של עמותת אחת מתשע: סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים – מדי שנה מאובחנות בישראל כ-5,000 חולות חדשות .  מ...

מה הקשר בין הורות בטוחה רגועה ומהנה לניהול משרד? שאלה טובה! ויש קשר הדוק למען האמת.  בואו ניקח אותי לדוגמא: אני אמא לשני ילדים, אני גרושה כך שכשהם אצלי אני מתפקדת בתור שני הורים, אני עצמאית- שזה אולי אומר שאני יותר בבית אבל זה גם אומר שאני צריכה לעבוד יותר לפעמים בכדי להרוויח בהתאם, ולאחרונה הבאנו כלבה גורה הביתה. כאילו שהיה משעמם ורגוע בלעדיה... בשביל שאני אצליח לתפקד במשרד- לנהל את העסק שלי כעצמאית- להגיע לכל המשימות, לדבר עם כל הלקוחות, להעביר הוראות לעובדות שלי ולוודא שהן מבצעות- אני צריכה להיות ממוקדת, מפוקסת, בטוחה ורגועה. אבל אם הילד הביא ארבעה חברים בלי לתאם איתי? ואם הילדה בדיוק עכשיו רוצה יחס ומתחילה לצרוח? ואם אחד מהם עושה לי סצנה בדיוק בשיחת טלפון חשובה או חולה בדיוק לפני פגישה מתוכננת שבועות מראש? מוכר לכם? התמודדות עם אתגרי ההורות היא התמודדות שכולנו עוברים כך או אחרת, וצרכים ללמוד את עצמינו ואת הילדים, לקבל עצות, טיפים ולפעמים הדרכה ממדריכי הורות בשביל שנוכל למצות את ההורות שלנו. וכאן נכנסת לתמונה דורית חרמון. דורית מנחת הורים בעלת ותק וניסי...

אם בעבר כפכפי אצבע היו מיועדים לבית ולמכולת ובמקרה הטוב לשוק- בשנים האחרונות הם נהיו פופולאריים ואופנתיים במיוחד. מגוון צבעים ועיצובים מאפשרים לנעול כפכפי אצבע לכל מקום. השאלה אם אני, שרגילה לעקבים, שעברתי קורס איפור על ידי מאפרת מקצועית בכדי להיראות במיטבי לכל פגישה ולכל אירוע, שיש לי סטייליסטית אישית שאומרת לי מה ללבוש ולאן- שמציגה את עצמי כמנהלת משרד (וכזו אני באמת) האם אני יכולה להגיע לפגישות עסקיות עם כפכפי אצבע? לא מעט פעמים שאלתי את עצמי את השאלה הזו- ולא רק על כפכפי אצבע. אין ספק שנראות זה לא הכל, אבל היא בהחלט חשובה, בעיקר במפגש ראשון.  כמו כן יש הבדל בין פגישה בבית קפה עם לקוחה ותיקה שהיא כבר חברה לבין מפגש עם מנהל משרד אצלו במשרד וגם בין פגישה עם אורח מחו"ל- וגם פה תלוי מאיפה הוא מגיע. אבל נראות, כמו כל דבר- היא שונה בין אדם לאדם ומכיוון שבישראל אין ממש קוד לבוש או הנחיות ברורות מה אסור ומה מותר (בתיכון בארצות הברית לדוגמא היה אסור גופיות, סמלים ולטיולי בית ספר במוזאונים אפילו אסרו עלינו ג'ינס!)אני בכל זאת בעד לכבד את המעמד. וזה אומר- ...

נכון שיש לי משרד אבל הוא דורש יציאה מהבית ולא תמיד בא לי או יש לי כוח. תוסיפו לזה שני ילדים וימים חמים/קרים מדי ואני עובדת רוב הזמן מבית אלא אם כן יש פגישות בחוץ או טלפונים חשובים במשרד. זה לקח זמן אבל הבנתי שלעבוד בסלון/בפינת האוכל פחות נוח לכולם והחלטתי לעצב לעצמי פינת עבודה. לפני כמה ימים החלטתי שאני צריכה לעצב אותה בהתאם בכדי לעשות הפרדה כמו שצריך בים הבית לפינת העבודה,   " כדי שתהיה הפרדה בין פינת העבודה לחללים אחרים חשוב לשים דגש על בחירה של פינה שקטה לכל שעות היום. אם אין אפשרות לבחור בפינה מבודדת ושקטה לייצר הפרדה עם וילון או מחיצה ניידת. בחללים ממש קטנים אם יש נישה כלשהי בקיר ואפשר לנצל אותה   עבור שולחן מתקפל שנפתח בעת הצורך זה מושלם" כך ייעצה לי ג'ודי מעצבת פנים ומתמחה בהום סטיילינג. אז כבר לקחתי ממנה כמה טיפים לכל מי שרוצה לעצב פינת עבודה בבית: שולחן וכיסא: חשוב לבחור שולחן שנוח לעבוד איתו מבחינת גובה, עומק ומשטח. צריך מספיק מקום לרגליים, ומקום לכל הניירת, המחשב הנייד וכל דבר נוסף שתצטרכו. אם מדובר בעבודה רק עם מחשב ...

לפעמים אני ממש רוצה לעבוד, כולי אנרגטית ומוכנה לעבודה- השולחן נקי ומסודר, הכנתי את הכל אבל, אני תקועה. לא יודעת מאיפה להתחיל ואיך להמשיך ומרגישה חסרת אונים. לכל אחד מאיתנו זה קורה בשלב כלשהו או אחר בעבודה שלו ומרגיש שהוא לא מתקדם, או לא מתקדם מספיק מהר. אז מה עושים? מתחילים לחפש מקורות השראה. לפעמים יום שלם של מעקב אחר אנשים אחרים, סיבוב בחוץ, קריאה- יכולים לפתוח את העיניים ובגדול. חשוב להקדיש לזה זמן ולא בדוחק, וגם לקחת אתכם דף או מחברת או פנקס ועט בשביל לכתוב את הרעיונות. אפשר גם לצלם בשביל לזכור . קריאת ספרים –  קריאה פותחת את הראש ומרחיבה את הידע וידע כאמור הוא כח. מלבד העובדה שהיא מלמדת אותנו דברים חדשים, מכניסה לחיינו דמויות וסיפורים שמעוררים את הדמיון ואת החשק ליצור. ועם החשק בא התיאבון 🙂 טיול בחוץ או נסיעה ברכבת – אנשים וסיטואציות עוזרים לפתח רעיונות. צאו לטיול רגלי בחוץ, לחדר כושר, לנסיעה קצרה ברכבת. תסתכלו מסביב ותופתעו לראות כמה תגלו . (רק מלכות לרכבת שתגיע אני כבר כותבת ארבעה פוסטים שונים!) סיעור מוחות – תיפגשו עם מכרים שלכם או אפילו מכר אח...